עובדים שמעסיקם פשט רגל או שהחברה התפרקה, יכולים להגיש תביעת חוב בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי הודעה מוקדמת. מה הדין כאשר הוגשה תביעת חוב באיחור?
איחור בהגשת תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי
קראו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה למתן ארכה להגשת תביעה חוב.
"סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי בקשה לגמלה יש להגיש תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. לכאורה, מדובר בהוראה הקובעת תקופת התיישנות של תביעה לגמלה ועל כן, אין לבית המשפט סמכות להארכה. סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי אף הוא קובע כי "חוב שכר עבודה לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 חודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעבדי, או למועד מתן צו" לפתיחת הליכים, לפי המוקדם.
אף הוראה זו היא הוראת התיישנות, לכאורה, ואין בית המשפט סמכות להאריכה. אף אם אניח כי אין המדובר בתקופת התיישנות, שכן הצדדים לא טענו בעניין זה, מדובר, לכל הפחות, במועד שקבוע בחיקוק ועל כן, היה על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. המבקש טען, כי לא היו ברשותו תלושי שכר וכי בקשות חוזרות ונשנות לרואה החשבון של החברה למסור לו תלושי השכר בגין התקופה שבה עבד בחברה לא נענו.
ברם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שפורטו הפניות ומועדיהן ומבלי שנתמכה בתצהיר או ראיה אחרת שיש בהם כדי לאמת את הטענה. מוכן אני לקבל את הגישה, כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב יש לגלות גמישות מסוימת בעניין הטעם המיוחד. יחד עם זאת, עדיין על המבקש להצביע על טעם סביר כלשהו שגרם למחדל שהביא להגשת תביעת החוב באיחור. כאמור, המבקש לא הצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן על טעם מיוחד, המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב. יתרה מכך, מדובר באיחור ניכר של כחמשה חודשים מתום התקופה שנקבעה בחוק, כאשר אין בפי המבקש הסבר כלשהו לאיחור זה. די באמור כדי להביא לדחיית הבקשה.
בתגובתו לתשובת המל"ל טען המבקש, לראשונה, כי הוא לא ידע אודות הליך הפירוק של החברה, וכי היה על המוסד לביטוח לאומי ליידע אותו אודות ההליך על מנת שיתאפשר לו להגיש תביעת חוב במועד. טענה זו יש לדחות משלושה טעמים: ראשית, היה על המבקש להעלות את הטענה בבקשה ולא בתשובה לתגובה, וזאת על מנת שיתאפשר למל"ל להגיב לטענה זו. תשובה לתגובה נועדה לאפשר למבקש להגיב לטענות שמעלה המשיב בתגובתו ושלא ניתן היה לצפות כי יועלו. התשובה לתגובה לא נועדה לאפשר למבקש לעשות מקצה שיפורים ולהעלות טענות חדשות שהיה עליו להעלות במסגרת הבקשה; שנית, הטענה לא נתמכה בתצהיר או בראיה אחרת המאמתת אותה; שלישית, המבקש לא הצביע על המקור הנורמטיבי שלפיו על המל"ל ליידע אותו בדבר קיומו של הליך פירוק בעניינה של החברה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. בהתחשב במהות ההליך, אינני עושה צו להוצאות."