קיזוז עלות הכשרה מרופא שהתפטר

האם קופת חולים רשאית לקזז עלות הכשרה מרופא מומחה שהתפטר לפני שסיים את תקופת ההתחייבות שלו?

בית הדין לעבודה קבע באופן עקרוני, כי מעסיק שהשקיע בהכשרת עובדיו, זכאי לפיצוי מוסכם מעובדו שעזב את מקום העבודה לפני שהסתיימה תקופת ההסכם. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו של עניין. כך בין היתר, יש לבדוק את עלות ההכשרה, גובה הפיצוי המוסכם, תקופת ההגבלה, הסכם העסקה ועוד.

קיזוז עלות הכשרה מרופא שהתפטר

כאשר מדובר ברופא שעבר הכשרה בקופת חולים, הדברים מורכבים אף יותר. מצד אחד קופת החולים משקיעה משאבים רבים בעובדיה המתמחים. מצד שני, המתמחים מתחייבים לעבוד תקופה ארוכה, כאשר השכר ותנאי העסקה לא תמיד נקבעים או ידועים מראש.

מה ניתן לעשות בנסיבות העניין? באילו נסיבות ניתן להתפטר ולא לשלם את הפיצוי שהוסכם בחוזה העסקה? למידע נוסף בנושא זה חייג/י  08-6907373

להלן פסק הדין בנושא קיזוז עלות הכשרה מרופא שהתפטר

1. התובעת היא קופת חולים מאוחדת. הנתבע הוא רופא ילדים בעל תת התמחות בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד. הנתבע הועסק ע"י התובעת מיום סיום לימודי ההתמחות שלו ברפואת ילדים, ביום 17.9.06, ועד כ-4 חודשים לאחר קבלת תת התמחות בנוירולוגיה ילדים, ביום 6.6.13.
2. לטענת התובעת, בין הצדדים נכרת חוזה התחייבות לעבודה. בהתאם לחוזה, היא התחייבה לשלם לנתבע שכר עבור עבודה בהיקף משרה מלאה בתקופת תת ההתמחות. בתמורה, הנתבע התחייב לעבוד אצלה בהיקף של 12 שעות שבועיות במהלך תקופת תת ההתמחות ותקופה של 3 שנים לפחות בהיקף משרה מלאה לאחר קבלת תת ההתמחות. תקופה זו הוארכה לטענתה בהסכמה ל-4 שנים בעקבות עיכובים שנגרמו לנתבע בהשלמת תת ההתמחות (להלן – הסכם התמורה). אולם, בניגוד להסכם התמורה, הנתבע התפטר מעבודתו כ-4 חודשים בלבד לאחר קבלת תת ההתמחות.
3. הנתבע טען מנגד שמעולם לא השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים. שכרו שולם לו בתמורה לעבודה שביצע והיווה תמורה הולמת לעבודתו בפועל. לטענתו הוא אינו חייב לתובעת דבר.

 

הרקע הצריך לעניין

4. מומחיות בנוירולוגיה ילדים היא תת התמחות ברפואת ילדים. כדי לרכוש מומחיות בנוירולוגיה ילדים נדרשת מומחיות ברפואת ילדים, ביצוע תת התמחות ועמידה במבחנים.
5. בספטמבר 2006 סיים הנתבע את לימודי ההתמחות ברפואת לימודים ועבר בהצלחה את הבחינות. כל שנותר לו כדי לקבל הסמכה כמומחה לרפואת ילדים באותה עת היה להגיש עבודה במדעי היסוד.
6. באותה עת נכנסה התובעת למשא ומתן עם הנתבע על התחייבות לעבודה תמורת מימון תקן תת התמחות עבורו בנוירולוגיה ילדים. עיקרי הדברים ביניהם היו כדלקמן: התובעת תשלם לנתבע שכר לפי תקן משרה מלאה בסך 24,000 ₪ עבור תקופת תת ההתמחות שלו בנוירולוגיה ילדים. בתמורה לכך הנתבע יעבוד אצלה בהיקף חלקי של 12 שעות שבועיות במהלך תקופת תת ההתמחות ויישאר לעבוד אצלה לאחר סיום תת ההתמחות לתקופה של 3 שנים לפחות. הצדדים מעולם לא חתמו על חוזה בכתב. ציפיית הצדדים באותה עת הייתה שהנתבע יקבל התמחות תוך כחודש ימים.
7. בפועל, הנתבע לא החל בהתמחות ברפואת ילדים בספטמבר 2006. עקב נסיבות אישיות הגיש הנתבע את עבודת מדעי היסוד רק בתחילת שנת 2009. כך שקיבל תואר מומחה ברפואת ילדים רק בשנת 2009. אי קבלת תואר המומחה ברפואת ילדים עיכבה את תחילת תת התמחותו בנוירולוגיה ילדים. אף על פי כן, התובעת החלה להעסיק את הנתבע כבר עם סיום לימודיו והבחינות ברפואת ילדים ועל אף שהוא טרם הוסמך כמומחה ברפואת ילדים.
8. הנתבע החל לעבוד אצל התובעת ביום 17.9.06. בתקופה זו הוא קיבל שכר בסך 24,000 ₪ עבודה חלקית שהוא ביצע עבור התובעת. זאת כאמור, טרם קבלת התמחות ברפואת ילדים. בתקופה זו עבד הנתבע בהיקף של 50% משרה לפחות, לפי המדדים המקובלים אצל התובעת.
9. במרץ 2009 קיבל הנתבע תעודת מומחה ברפואת ילדים והחל את תת ההתמחות בנוירולוגיה ילדים. באותה תקופה הוא המשיך לעבוד בתובעת באותו שכר ובמשרה חלקית. החל מנובמבר 2012 עלה שכרו של הנתבע לסכום של 26,000 ₪.
10. גם תקופת תת ההתמחות הנתבע בנוירולוגיה ילדים התארכה. הנתבע קיבל תעודת מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד ביום 7.2.13.
11. הנתבע עבד בתובעת במעמד של רופא מומחה לנוירולוגיה ילדים מיום 7.2.13 תקופה של כ-4 חודשים בלבד עד התפטרותו ביום 6.6.13 לאחר מתן הודעה מוקדמת.

טענות התובעת

12. לטענת התובעת, היא העבירה לנתבע טיוטה של הסכם התמורה. טיוטה זו אמנם אינה חתומה אך הנתבע הסכים לתנאים המפורטים בה בדרך של התנהגות וביצועה בפועל (טיוטת ההסכם צורפה כנספח 1 לתביעה; להלן – טיוטת ההסכם). כך, בפועל, הנתבע הועסק אצלה בשכר של 24,000 ₪ לחודש בתמורה לביצוע עבודה במשרה חלקית.
13. ביחס לתקופה שבין 17.9.06 ועד מרץ 2009, טענה התובעת, היא שילמה לנתבע שכר שהייתה אמורה לשלם לו רק עם תחילת לימודיו לתת התמחות, ועשתה כן מתוך ציפייה שהוא יעבוד אצלה בסופו של דבר כמומחה נוירולוג ילדים שלוש שנים. עבור תקופה זו שהתארכה היא לא ביקשה לקבל מהנתבע התחייבות לתקופת עבודה נוספת.
14. נוכח העיכובים שנגרמו לנתבע במהלך קבלת המומחיות ברפואת ילדים ותת ההתמחות בנוירולוגיה ילדים, הוסכם עם הנתבע שהתחייבותו לעבוד בקופה תוארך ל-4 במקום 3 שנים. גם התחייבות זו, טענה התובעת, הייתה בעל פה ולא סוכמה בכתב.
15. אולם, בניגוד להסכם התמורה שלפיו הנתבע היה חייב לעבוד בתובעת עד פברואר 2017 לפחות, התפטר הנתבע ביום 6.6.13 ועבר לעבוד בקופת חולים מכבי. בהודעת ההתפטרות טען שהתפטרותו נעשית בדין מפוטר.
16. עקב הפרת התחייבותו, טענה התובעת, התעשר הנתבע על חשבונה שלא במשפט וגרם לה נזק בחוסר תום לב. לטענתה היא זכאית בנוסף גם לפיצוי מוסכם שהצדדים הסכימו עליו במסגרת הסכם התמורה.

טענות הנתבע

17. כאמור, הנתבע טען שלא התגבש הסכם בכתב בין הצדדים. הוא הכחיש את מחויבותם של התנאים המפורטים בטיוטת ההסכם שהתובעת הציגה. לטענתו, טיוטת ההסכם שהוא קיבל שונה מזו שצורפה לכתב התביעה. כך למשל, הפיצוי המוסכם בטיוטה שנשלחה לו היה חצי מיליון ₪ ולא מיליון ₪.
18. בנוסף, הוא העיר הערות בכתב על הטיוטה שהוא קיבל ושלח אותה חזרה לתובעת. כך, לא רק שהטיוטה שצורפה לתביעה אינה הטיוטה שהועברה לעיונו אלא גם שהטיוטה הסופית, המכילה את הערותיו, שונה מזו שהועברה אליו. בין היתר, הוא טען שהוא העיר ושינה את ההוראות ביחס לתקופה שהוא היה מחויב לה וכאמור ביחס לגובה הפיצוי המוסכם, וביקש להפחיתם ולהוסיף תחנות יציאה. התובעת מצידה מעולם לא דחתה את הערותיו.
19. עוד טען הנתבע שאופן ההתנהלות מולו – קרי, תחילת העסקתו בפועל ללא חוזה בכתב וללא גיבוש הסכם סופי – היא צורת התנהלות שמאפיינת את התקשרות התובעת גם עם רופאים נוספים. לא מדובר בטעות מצד התובעת להתחיל להעסיק אותו ללא חוזה אלא בשיטת פעולה.
20. הנתבע התייחס לטענת התובעת על הסכמה להאריך את תקופת ההתחייבות מ-3 ל-4 שנים וטען שלא היו דברים מעולם וכי הוא מעולם לא נתן הסכמתו לכך.
21. אשר לנסיבות סיום העסקתו. הנתבע טען כי ביום 24.3.13 הובטח לו ע"י ד"ר אלכסנדר פסח (רופא מחוז שון ומרכז) וד"ר יורם זנדהאוז (מנהל מערך התפתחות הילד במחוז שרון מרכז) שהוא יתמנה במקום ד"ר זנדהאוז כמנהל לאחר שד"ר זדנהאוז יעבור לתפקיד מנהל מערך התפתחות הילד הארצי. באותה פגישה גם הובטח לו שיימסר לו פרוטוקול שיתעד את הדברים שסוכמו. אלא שהוא מעולם לא קיבל פרוטוקול כאמור. במקום זאת הוא קיבל מכתב מד"ר זנדהאוז שלא ציין את ההתחייבות כלפיו למנות אותו כמנהל מרחב שרון ומרכז. לאחר מכן הוא פנה אל התובעת מספר פעמים בדבר ההבטחה שניתנה לו אך פניותיו נענו בריק. כן טען הנתבע בהקשר זה שהוא סבל מניוד מקום עבודתו ממקום למקום פעמים תכופות. לבסוף הוא החליט לסיים את העסקתו תוך שהוא מוסר הודעה על התפטרותו בדין מפוטר.
22. אשר למימון תקופת תת ההתמחות. הנתבע טען שבתקופה זו הוא מילא פונקציה של רופא לכל דבר ועניין. הוא עבד מעבר להיקף העבודה שהוסכם עליו, מבלי לקבל תמורה עבור עבודתו הנוספת, ולמעשה נתן שירות ללקוחות התובעת בהיקף של משרה מלאה ואף יותר. במסגרת עבודתו הוא הביא לפיתוח וגידול בפעילותה העסקית של התובעת ובמאגר הלקוחות שלה. כך שאין לראות בתובעת כמי שמימנה את לימודיו אלא כמי ששילמה תמורה הולמת עבור עבודתו בפועל.

עדי הצדדים

23. מטעם התובעת העידו ד"ר מיטשל שערץ – מנהל מכון התפתחות הילד בסניף התובעת בהרצליה עד שנת 2011 (להלן – ד"ר שערץ); הגב' קטי ליפקא – מנהלת מחלקת שכר בתובעת משנת 2008 וראש אגף פרט ושכר משנת 2014 (להלן – הגב' ליפקא); ד"ר אלכסנדר פסח – שימש כרופא מחוזי בתובעת במחוז מרכז והשרון בשנים 2011 עד 2016 (להלן – ד"ר פסח); הגב' אורית קבילו – רכזת משאבי אנוש במחוז דרום בתובעת משנת 2009 ומנהלת משאבי אנוש מחוז מרכז והשרון בתובעת משנת 2012 ועד 2017 (להלן – הגב' קבילו).
24. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

התשתית המשפטית

25. הלכה היא כי אין לפגוע בחופש העיסוק, גם לא בצורה עקיפה (ר' ע"ע (ארצי ) 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר בע"מ – רונן קמחי [פורסם בנבו] (8.11.15) (להלן – עניין קמחי)). הסכמה על התחייבות לעבוד למשך תקופה מסוימת בהיקף משרה מלאה מהווה פגיעה עקיפה בחופש העיסוק. אף הסכמה על חובת העובד לפצות את מעסיקו ככל שהוא לא ישלים את תקופת העבודה המינימאלית "פוגעת ביכולתו של העובד לנהל מו"מ על שיפור תנאי עבודתו במהלך תקופת העבודה וביכולתו של העובד להתקדם מקצועית וכלכלית, בין במקום עבודתו ובין במקום עבודה אחר" (ר' שם).
26. עם זאת, נקבע כי אין מניעה עקרונית לכך שהמעסיק יממן הכשרה מקצועית של עובד בתמורה להתחייבותו לעבוד אצלו תקופה מינימאלית כלשהי ובלבד שמדובר בחילופי תמורה סבירים ומאוזנים:

"אין מניעה שמעביד, על מנת לקבל לעבודה עובדים מוכשרים, יממן למועמדים קורס השתלמות מקצועית שיכול לשמש אותם ללא כל קשר לעבודתם אצלו; תמורת התחייבותם להעסקה לפרק זמן מוגדר. אין גם מניעה עקרונית לחיוב אותם עובדים בתשלום עלות הקורס ודמי ההשתלמות שקיבלו במהלכו, ככל שהם מתפטרים ממקום העבודה שהכשירם לאותה עבודה תקופה קצרה לאחר תחילת עבודתם ועוברים לעבוד באותה עבודה מיקצועית  אצל המתחרה" (ר' ע"ע (עבודה ארצי) 1137/04 יואב כהנא – מעוז – חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (16.5.05) (להלן – עניין מעוז)).

27. "כללו של דבר" נפסק כי זכותו של העובד לחופש העיסוק היא מוגבלת ויש לאזנה מול האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק:

"זכות העובד לחופש העיסוק אינה מוחלטת, ויש לאזנה מול האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק המצדיקים מתן תוקף להגבלתה, הן במהלך תקופת העבודה והן לאחריה" (ר' עניין קמחי).

28. בפסיקה נקבעו שיקולים שונים שיש לבחון בהערכת סבירותו של הסכם התחייבות עובד לעבוד או לפצות את מעסיקו עבור מימון הכשרתו. שיקולים אלו נסקרו בהרחבה בעניין קמחי כמובא להלן:

"לצורך בחינת השאלה אם ההוראה בהסכם משקפת איזון ראוי ניתן להיעזר במבחנים שגובשו בפסיקה לבחינת השאלה אם יש ליתן תוקף להוראת הגבלת עיסוק עקב הכשרה מיוחדת שניתנה לעובד. בהקשר זה נפסק בעניין עמיחי כי יש לבחון את מכלול נסיבות ההכשרה ובכלל זה: עלות ההכשרה למעסיק; האם העובד השתתף בעלות ההכשרה; התועלת אשר המעסיק והעובד מפיקים מההכשרה; מטרת ההכשרה ותוכן ההכשרה: האם ההכשרה היא הכשרה ייחודית או שמא מדובר בהכשרה רגילה אשר מעסיק מעניק לעובדיו במסגרת העבודה השוטפת. בבחינת תוכן ההכשרה והתועלת אשר העובד מפיק מההכשרה, יש לבחון אם ההכשרה מקנה לעובד מיומנויות שבהן יוכל להשתמש בעתיד, בעבודה אצל מעסיקים אחרים, או שמדובר בהכשרה ספציפית למקום העבודה, המכשירה את העובד לעבודה במקום העבודה המסוים.

היבטים נוספים שיש לבחון הם משך תקופת ההתחייבות וסבירותה ביחס להכשרה שניתנה לעובד; היחס בין עלות ההכשרה למעסיק לבין סכום ההשבה; רמת ההשתכרות של העובד במהלך תקופת ההתחייבות והיחס בינה לבין סכום ההשבה; אפיקי הקידום וההתפתחות המקצועית של העובד במקום העבודה במהלך תקופת ההתחייבות; קיומה או היעדרה של הדדיות בין חובות העובד לבין חובות המעסיק בתקופת ההתחייבות. כמו כן, יש להביא בחשבון  פער הכוחות הקיים בדרך כלל בין המעסיק לבין העובד במועד חתימת הסכם העבודה, עת העובד זקוק לעבודה לפרנסתו, וכפועל יוצא מכך מסכים לחתום על הסכם עבודה הכולל הוראות המגבילות את חופש העיסוק שלו".

דיון והכרעה

29. לאחר עיון בטעונת הצדדים וראיותיהם, החלטתי לדחות את התביעה. להלן נימוקי.

בין הצדדים לא היה הסכם מחייב

30. תנאי ראשוני לביסוסה של עילת תביעה הוא שבין הצדדים היה קיים הסכם מחייב. התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם מחייב כאמור. לא הוכחה גמירות דעת ואף לא הוכחה מסוימות מספקת כדי לקבוע שמדובר בהסכם מחייב.
31. טיוטת ההסכם שצירפה התובעת לתביעתה אינה חתומה. בהעדר חתימה או ראיה לאישור ההסכם ע"י הנתבע, חובת ההוכחה היא על התובעת לכך שהתנאים המפורטים בהסכם הם התנאים המחייבים בין הצדדים. אין בטיוטת ההסכם תאריך והיא מנוסחת מבחינה לשונית ל-"רופאה" ממין נקבה. דבר המעיד על חוסר הבשלות של התנאים המפורטים בה.
32. התובעת לא סתרה את טענות הנתבע כי מדובר בטיוטת חוזה בלבד וכי הוא שלח הערות על הטיוטה. כך, הגב' ליפקא העידה שלא נעשתה בירור מול מר משה מאירי, אליו טען הנתבע שהוא שלח את הערותיו (ר' עמ' 14 לפרוטוקול). הגב' קבילו אף היא העידה שלא נעשה ניסיון לברר מול מר מאירי (ר' עמ' 56 לפרוטוקול). כן היא העידה שנושא החתימה וסופיות הסכמי העבודה אינו באחריותה (ר' עמ' 57, ש' 4-6).
33. כל ראיות התובעת ביחס לסופיותו של ההסכם שהיא צירפה נשענות על התכתבויות פנימיות בין עובדי התובעת עצמה. הנתבע לא אישר באף נקודת זמן את פרטי ההסכם שצורף ולא את התחייבותו תת ההתמחות במשך שלוש שנים (ר' נספחים 2 ו-3 לתביעה). המכתב היחיד שכיתב גם את הנתבע הוא מכתב של ד"ר שערץ מיום 23.3.10 בו צוין כך – "בסיום התמחותו וקבלת תואר מומחה, על הנהלת הקופה להחליט לגבי המשך/מתכונת עבודתו וזו לאור מחוייבות שלו כלפי מאוחדת". הנתבע לא הגיב לאמור במכתב זה. עם זאת, אין לדעתי צורך לייחס משקל מיוחד לעובדה זו. המכתב של ד"ר שערץ איננו מסמך רשמי. הוא לא מחליף הסכמה מסודרת בכתב. כן, אין במכתבו התייחסות למשך ההתחייבות. מהמכתב גם עולה שלצד התחייבותו של הנתבע אין התחייבות מצד התובעת עצמה. היא צריכה להחליט על מתכונת העבודה שלו. בנקודה זו אציין כי ההסכם שצירפה התובעת לא קובע מה יהיה שכרו של הנתבע בתקופת ההתחייבות.
34. אין די בכך שהנתבע עבד בפועל אצל התובעת וקיבל שכר כמפורט בטיוטת ההסכם כדי לקבוע כי הביע התחייבות עתידית לעבודה בתובעת. כאמור, תנאי לכך שחוזה שפוגע בחופש העיסוק הוא סבירותו. נדרש בנוסף מסוימות מספקת על מנת שהחוזה יהיה תקף. כאשר מעסיק מבקש לפגוע בחופש העיסוק של עובד בדרך של קביעת התחייבות מצד העובד לעבוד לתקופה מינימאלית כלשהי, נדרש המעסיק, כחלק מחובתו לאזן את הפגיעה בחופש העיסוק עם צרכיו הלגיטימיים, לקבל את הסכמתו המפורשת של העובד לכך. ראיה להסכמתו המפורשת של העובד עשויה להיות הסכמתו של העובד להתחייב בכתב. אין זאת אומרת שלא ניתן להוכיח הסכמה מפורשת גם בדרכים אחרות. כגון בדרך של התנהגות או הסכמה בשתיקה. אלא שבמקרה דנן התובעת לא הצליחה להוכיח לא זאת ולא זאת.
35. ההסכם, כאמור, לא מציין מה יהיה שכרו ותנאי העסקתו של הנתבע בתקופת ההתחייבות. במצב דברים זה לא סביר להניח שהתובעת תהא רשאית להעסיק את הנתבע בכל תנאי שהיא תמצא לנכון. גם לא סביר להניח שהיא תעסיק אותו בתנאים פחותים מאלו שהיא העסיקה אותו בתקופה שקדמה לתקופת ההתחייבות. זאת שכן בתקופת ההתחייבות הנתבע כבר הפך למומחה בתחום נוירולוגיה ילדים, היקף השעות שהוא מסוגל לתרום לתובעת גדול יותר וכן סביר להניח שתפוקת העבודה שלו בשלב זה אף היא גבוהה יותר.
36. התובעת לא הוכיחה שהנתבע קיבל מימון עבור עבודה במשרה מלאה עבור 12 שעות עבודה שבועיות בלבד, כפי שטענה. התובעת לא הציגה ראיות לגבי השכר הראוי למתמחה בילדים ולמומחה ילדים בתת התמחות. לא הוכח אם השכר כפי ששולם לנתבע הינו כטענת התובעת שכר עבור משרה מלאה.
37. גם אם היינו הולכים כברת דרך ומקבלים חלק ניכר מטענות התובעת, ומניחים כי השתכלל בין הצדדים חוזה הכולל התחייבות לעבוד תקופה מסוימת כמומחה תמורת מימון התובעת את תקן המתמחה בבית החולים, גם אז לא היה בכך די כדי לקבל את תביעתה.
38. כלומר, גם אם נניח כאמור שאומד דעת הצדדים היה שהנתבע התחייב לעבוד אצל התובעת תקופת עבודה מסוימת, לצורך העניין 3 שנים. כן, נאמר גם שהצדדים היו יכולים להגיע לשכר מוסכם בהתאם לתנאים המקובלים בשוק העבודה באותה עת, (במאמר מוסגר יצוין שלא ניתן לומר שהשכר המוסכם יקבע לפי השכר המקובל אצל התובעת כיוון שמידע זה אינו זמין לנתבע ולא ניתן לייחס לו הסכמה לגביו), נראה מהעובדות שנפרשו לפני שהנתבע יצא ידי חובתו כלפי התובעת.
39. היינו, אף אם הייתה התחייבות כלשהי מצד הנתבע לתקופת עבודה מינימלית תמורה מימון לימודיו, לא הוכח שהשכר שקיבל הנתבע לא שיקף תמורה הולמת לעבודתו בפועל. משמעות הדבר היא שהסכם התמורה לא בוצע בפועל שכן התובעת מעולם לא נתנה הטבה כספית מבלי לקבל תמורה מידית כנגדה.
40. מסקנה אחרונה זו עולה למעשה מראיותיה של התובעת עצמה. עדת התובעת, הגב' קבילו, העידה בתצהירה כי מתחילת העסקת הנתבע בשנת 2006 ועד יוני 2009, טרם הסמכתו כמומחה ברפואת ילדים, הוא ביצע את עבודתו עבור התובעת במסגרת בבית החולים וולפסון – "בתקופה זו קיבל הנתבע מבוטחים של התובעת (בבית החולים) בהיקף ממוצע של 23.2 מטופלים לחודש, שהם 5.4 מטופלים לשבוע" (סעיף 6 לתצהירה של הגב' קבילו). על מנת להמחיש את היקף העבודה הנדרש על מנת לקבל 5.4 מטופלים בממוצע בשבוע השוותה הגב' קבילו את קצב העבודה של הנתבע לזה של רופא אחר. אותו רופא שהגב' קבילו השוותה את הנתבע אליו הינו רופא מומחה לנוירולוגיה ילדים. קרי, הוא סיים ועבר בהצלחה את כל המבחנים והתנאים הנדרשים לקבלת תואר מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה ילדים. זאת בעוד הנתבע עצמו לא קיבל עדיין לא קיבל הסמכה כמומחה ברפואת ילדים. אותו "רופא אחר, מומחה נוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, המועסק בקופה במשרה מלאה, קיבל בשנת 2017 מבוטחים של התובעת בהיקף ממוצע של 10.2 מטופלים לשבוע" (סעיף 15 לתצהירה של הגב' קבילו). השוואה זו שביקשה הגב' קבילו לערוך אינה מקובלת כלל וכלל. ברי כי אין להשוות קצב ותפוקת עבודה של הנתבע שנמצא בשלב סיום הכשרתו לרופא מומחה שכבר סיים את מסלול ההכשרה שלו. ואף אם היינו מקבלים את ההשוואה הזו הרי שעולה ממנה שהנתבע ביצע עבודה של כ-50% משרה ולא של 30% משרה כפי שהוא היה אמור לבצע עם תחילת תת ההתמחות. יוצא מכך שהנתבע קיבל את אותו שכר שהוא היה צריך לקבל עבור 30% משרה כאשר הוא מבצע בפועל 50% משרה לפי עדותה של הגב' קבילו.
41. אולם הוכח שהנתבע ביצע בפועל אף יותר מ-50% משרה שכן קצב עבודה של רופא מתחיל בשלבי הכשרה אינו דומה לזה של רופא מומחה. תמיכה במסקנה זו ניתן למצוא בנספח 3 לתצהירה של הגב' קבילו.
42. עוד יצוין כי עדותה של הגב' קבילו עומדת בסתירה לטענותיה של התובעת בכתב התביעה. בעוד שבכתב התביעה טענה התובעת שבתקופה בה הנתבע עדיין לא השלים התמחות ברפואת ילדים היא שילמה לו שכר מבלי לבקש ממנו "כל תמורה או תקופת השבה" (סעיף 11 לתביעה). למעשה, הנתבע כן נתן תמורה לשכר שקיבל ואף תמורה הולמת. אם כן, כאמור, מחומר הראיות של התובעת עולה שהנתבע עבד בהיקף של 50% משרה לפחות, לפי המדדים המקובלים אצל התובעת.
43. הגב' קבילו העידה כי "בתקופה שמחודש אפריל 2010 ועד לחודש מרץ 2011 עבד הנתבע 3 ימים בשבוע במכון, יום אחד בשבוע בבית החולים וולפסון ויום אחד בשבוע במכון ובבית החולים לסירוגין" (סעיף 9 לתצהירה של הגב' קבילו). בהקשר זה היא הפנתה לסידור העבודה של הנתבע מיום 18.4.10 שצורף, כאמור, כנספח 3 לתצהירה. עיון בנספח מעלה כי טענות הנתבע לפיהן הוא עבד במשרה מלאה הן נכונות. מהנספח עולה כי מנהל סניף הרצליה שלח אל מנהלת אגף משאבי אנוש ומינהל בקשה לשינוי סידור העבודה של הנתבע. בבקשה הוא מציין כי הנתבע מועסק באותה נקודת זמן בהיקף של 40 שעות שבועיות וכי הוא מבקש לשנות את סידור העבודה כך שהיקף העבודה יישאר בהיקף של 40 שעות שבועיות. תמונה דומה לזו שעולה מנספח 3 עולה גם מהבקשה לשינוי סידור עבודה שנשלח ביום 8.3.11 (נספח 4 לתצהירה של הגב' קבילו) שגם ממנה עולה שהנתבע עבד והיה אמור להמשיך לעבוד בהיקף של 40 שעות שבועיות. בבקשה מיום 8.3.11 אף נכתב מפורשות במסמכי התובעת שהנתבע עובד ב-100% משרה. בתקופה זו, מחודש מרץ 2011 ועד אוקטובר 2011, העידה הגב' קבילו, קיבל הנתבע 1.83 מטופלים לשבוע (סעיף 10 לתצהירה). אולם, היא גם ציינה "כי החל מחודש מאי 2011 ועד לחודש דצמבר 2011 נתן הנתבע שירותים כרופא ילדים למרפאת התובעת באור יהודה, וזאת במסגרת התקשרות נפרדת שנעשתה עמו כנותן שירותים עצמאי. בגין שירותים אלה שילמה הקופה לנתבע תמורה ספציפית נפרדת, כנגד חשבונית ובצירוף מע"מ" (סעיף 11 לתצהירה של הגב' קבילו). עובדה אחרונה זו הצדיקה לשיטתה של הגב' קבילו שלא להחשיב בתוך היקף עבודתו של הנתבע את עבודתו במרפאה באור יהודה. אין בידי לקבל קביעה זו. דעתי היא שעיקר מטרתה של התובעת בהתקשרות עם הנתבע הייתה להגדיל את היצע שירותי רפואת הילדים שהיא מסוגלת להציע ללקוחותיה. ככל שהתובעת השיגה מטרה זו באמצעי אחר, העסקת הנתבע כעצמאי ותשלום שכר נוסף על העסקה זו, מעיד הדבר על כך שהיא הייתה מעוניינת לקבל ממנו שירותים נוספים והייתה מוכנה לשלם לו סכומים נוספים. נראה שהתובעת העריכה את שירותיו מבחינה מקצועית ומבחינת הערך הכלכלי שניתן להפיק ממנו.
44. ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2012 ועד אוקטובר 2012 העידה הגב' קבילו שהנתבע קיבל 2.07 מטופלים בשבוע. לתמיכה בעדותה היא הפנתה לדוח פעילות מרוכז של הנתבע (נספח 1 לתצהירה). יצוין כי בהקשר זה טען הנתבע שהתפוקות שלו היו גבוהות יותר. הוא הפנה למסמך לפיו עולה שהוא קיבל כ-500 מטופלים בשנת 2012. שהם כ-10 עובדים בממוצע בשבוע (נספח 1 לתצהירו של הנתבע). הגב' קבילו נחקרה על המסמך (עמ' 61 לפרוטוקול). היא לא הכירה אותו. עם זאת ראוי לציין שהיא לא העלתה טענה שהנתונים המפורטים בו מופרכים. כך גם ד"ר פסח שנחקר על המסמך לא אישר שהוא מכיר אותו אך הוא לא טען שמדובר בנתונים מופרכים שאינם הגיוניים (עמ' 37 לפרוטוקול). המסמך מעיד על רמת תפוקה גבוה יחסית של הנתבע, ביחס לרופאים האחרים המנויים בו. בהקשר זה יצוין כי מנהל מרחב השרון בתובעת, ד"ר דזנהאוז, ביקש להמליץ על הנתבע לשמש כמחליפו כמנהל לאחר שהוא עצמו יעבור לתפקיד ניהול המערך הארצי (ר' עמ' 24 לתמליל שיחה מיום 24.3.13 עם ד"ר דזנהאוז; כן ר' חקירתו של ד"ר פסח שנכח בשיחה המתומללת עם ד"ר דזנהאוז והנתבע, בעמ' 37 לפרוטוקול).
45. הנתונים ביחס להיקף העבודה של הנתבע העולים מהדוח שצירף לשנת 2012 עולים בקנה אחד עם ההמלצות לקדם אותו במערכת לתפקיד מנהל מערך מרחב השרון. נראה מחומר הראיות כי גרסתו ביחס להספק העבודה שלו והיקף העבודה שלו סבירים יותר מזו של התובעת.
46. נוסף לכך, הגב' קבילו צירפה לתצהירה דוחות נוכחות ותלושי שכר של הנתבע לחודשים נובמבר-דצמבר 2011 (נספח 7 לתצהירה של הגב' קבילו). על פי דוחות הנוכחות עבד הנתבע בנובמבר 188 שעות ובדצמבר 169 שעות. הרבה מעבר להיקף השעות שסוכם עמו שעליו לעבוד בתקופת התת התמחות לנוירולוגיה ילדים.
47. ראיה נוספת לתמיכה בגרסת הנתבע, שהוא עבד בתקופת תת ההתמחות במשרה מלאה ניתן למצוא בתמליל השיחה מיום 24.3.13 שצירף הנתבע. במסגרת השיחה שהתנהלה בין הנתבע, ד"ר דזנהאוז, וד"ר פסח, שאל ד"ר דזנהאוז את הנתבע מה היקף העבודה שלו. הוא יצא מנקודת הנחה שהנתבע עובד בהיקף של 75% משרה. הנתבע אמר לו שהוא עובד בהיקף משרה מלאה – "אני משרה מלאה כרגע בקופה" – ונראה מהקשר הדברים שד"ר דזנהאוז הסכים עמו (ר' עמ' 18 לתמליל השיחה שצורף כנספח 4 לתצהירו של הנתבע).
48. נקודה מסוימת שלא התבררה עד תום היא כיצד הנתבע שילב בין עבודתו בבית החולים, כחלק מתת ההתמחות, לבין עבודתו בקופה. כיוון שבסופו של דבר הנתבע עבד אצל התובעת משרה מלאה, די לנו בכך אולם פטור בלא כלום לא ניתן. מחומר הראיות עלה שחלק מהתמחות העל של הנתבע הוא ביצע במרפאות של התובעת עצמה – במכון להתפתחות הילד. כך, כפי שעלה בעדותה של הגב' ליפקא, בטיוטת ההסכם עם הנתבע "כתוב במפורש ’עד לפתיחת מרכז להתפתחות הילד מטעם הקופה בעיר הרצליה ההתמחות בנוירולוגית ילדים תתקיים בבית חולים וולפסון וקבלת מבוטחי מאוחדת בשעות הקבלה תהיה בבית חולים וולפסון‘… לקופה הייתה כוונה לפתוח את ההתמחות הזאת במאוחדת. המועד המדויק לפתיחת המכון, להכרה, לקבלת ההכרה ארך זמן רב, אבל ידענו עם זאת לתת מענה בינתיים שהעובד יוכל לממש את ההתמחות שלו דרך בית חולים וולפסון וידענו שהכיוון הוא חיובי…" (עמ' 9 לפרוטוקול). ואכן הנתבע ביצע את התמחות בנושא התפתחות הילד במרפאת התובעת בהרצליה (ר' עדות ד"ר שערץ, עמ' 43, ש' 18 לפרוטוקול). כלומר, לפחות חלק מהתקופה שהתובעת מימנה לנתבע את תת ההתמחות, הוא למעשה עבד כמתמחה אצלה ועבורה.

כן, לפחות בתקופה מסוימת הוא נדרש לעבוד בבית החולים רק יום בשבוע, כ-18 שעות בלבד (ר' עמ' 19-20 לתמליל השיחה של הנתבע עם ד"ר פסח וד"ר דיזנהאוז מיום 23.3.13). מכאן שהוא היה מסוגל לשלב בין עבודה במשרה מלאה בתובעת לבין חובותיו במסגרת התת התמחות בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד.

49. פרט לאמור, כמצוין לעיל, שכרו של הנתבע לתקופה שאחרי התמחותו לא נקבע באף מקום. הצדדים לא הגיעו באף שלב להסכמה על השכר שהוא יקבל. מטעם זה בלבד ראוי לומר שההסכם עם הנתבע לא היה מסוים דיו שכן מדובר בהסכם שחסר בו פרט מהותי לחוזה. בית הדין לעבודה לא יכול מעצמו לקבוע, בנסיבות העניין, מה גובה להשלים פרט זה של ההסכם ולקבוע מה השכר שסביר היה הנתבע יסכים לו. זוהי התערבות עמוקה מדי בפרטי ההסכם. לא מדובר בהשלמת פרטים אלא קביעת הסכם עבור הצדדים. יתירה מכך, מחומר הראיות העולה שהנתבע ניסה להגיע להסכמות עם התובעת ביחס לשכר שיקבל כמומחה נוירולוג ילדים, הוא ביקש שכר של 35,000 ₪ או 400 ₪ לשעה. כך, ביום 12.2.13 ביקשה, הגב' אילנה עשור, מנהלת האדמינסטרטיבית בתובעת, מהגב' קבילו לדעת "איך מתקדם הנושא של החוזה של ד"ר לינדר". ד"ר פסח שאלה אותה אם הנתבע עובד בפועל והיא ענתה שכן "אבל לגבי ההמשך – הוא מחכה לחוזה חתום כיוון שאחוז המשרה שלו אמור להשתנות לאחר החתימה על החוזה". ד"ר פסח ענה לה – "בלי שום קשר, הוא נכון להיום צריך לעבוד אצלנו משרה מלאה וזו בדיוק ההזדמנות לקצר תורים. במקביל, כשישונה חוזה – נעשה התאמות". בהמשך, ב-14 לפברואר, הגב' קבילו כתבה לד"ר פסח ומכותבים נוספים בתובעת כי בפגישה עם הנתבע "נראה כי הוא לא מקבל את העובדה שההתמחות נעשתה דרכנו ובמימון הקופה והיות ומבחינתו אין לו חוזה הוא לא מחוייב לכלום… על מנת להישאר בקופה מעוניין לקבל שכר כשכיר שמשתווה ל-400 ₪ עצמאי. לא יסכים לעבוד בפחות מ-35,000 ₪ לחודש למשרה מלאה ורק אם שכרו יעודכן למה שרוצה יהיה מוכן לשקול התחייבות מסויימת לקופה. לצערי אני לא חושבת שהטיפול במקרה שלו הוא ברמה שלי". על כך השיב אחד המכותבים, מר אלישע הוסמן, כי הוא "ממליץ לקרוא לו [לד"ר לינדר] ולהסביר שאם הוא מעוניין בתביעה ובהכתמת שם בתחילת דרכו המקצועית הוא בדרך". כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 6.3.13, השיב ד"ר פסח למיילים וכתב – "זמן עובר והנושא לא מתקדם. חייבים לסיים חוזה איתו. קיימת מצוקה אדירה בתחום זה" (ההתכתבויות צורפו כנספח י"ד לתצהיר עדת התובעת, הגב' ליפקא – ראש אגף פרט ושכרף מנהלת מחלקת השכר דאז). ביום 24.3.13 ערך מר אלישע הוסמן מטעם התובעת סיכום בכתב של ההתדברות עם ד"ר לינדר – "בהתאם לבקשתו של ד"ר פסח, הריני מסכם את עיקר הדברים שנאמרו וסוכמו בפגישה שבנדון ב-24.3.13 במשרדו של ד"ר פסח:

"ד"ר לינדר סיים את חובותיו בהתמחות העל… בינו' 2013, הוא אמור לקבל תעודת מומחה בקרוב. ההתמחות התארכה זמן רב ונעשתה במימון קופ"ח מאוחדת ללא שד"ר לינדר חתם על חוזה כתוב. לד"ר לינדר יש מחויבות למאוחדת והוא מעוניין להמשיך ולעבוד גם במסגרת מאוחדת… בנוסף לעבודתו במאוחדת מבקש ד"ר לינדר להמשיך להתמקצע במסגרת בי"ח וולפסון באפילפטולוגיה. הח"מ [ד"ר זנדהאוז] עובד כעת במאוחדת בתפקיד המורכב מאחריות ארצית על תחום התפתחות הילד ונוירולוגית ילדים במאוחדת. ניהול והקמת מערך התפתחות הילד במחוז מרכז, ניהול המכון להתפתחות הילד ועובדה קלינית… בסניפים גבעתיים ואם המושבות. הח"מ הגיע למסקנה שמורכבות התפקיד פוגעת ביעילות עבודתו ומבקש לצמצם את מינעדה וטווח פריסתה. בשיחה קודמת עם אלישע הוסמן, מנהל המחוז, הביע הח"מ את רצונו להעביר את האחריות על המכון להתפתחות הילד לרופא אחר בצוות ולהתמקד בעבודה המחוזית + הארצית עם המשך מגמת הפיתוח של השירות… סיכום: ד"ר לינדר מבקש לקבל הצעה לחוזה התקשרות מסודר ממאוחדת, לאור הכתוב לעיל, או לחילופין להיות מוזמן לפגישה בעניינו בחטיבת משאבי אנוש במרכז מאוחדת על מנת להגיע לסיכום. כפועל יוצא יוסדר מינעד וטווח עבודתו של הח"מ".

50. כאמור, הנתבע תיעד את השיחה מיום 24.3.13. בהקשר של הדיון הנוכחי, בדבר תנאי העסקתו של ד"ר לינדר המומחה נוירולוג ילדים, נאמרו הדברים הבאים:

"ד"ר לינדר:… ואני נמצא כרגע בפני החלטה ואני צריך שיעזרו לי לקבל את ההחלטה, כי אני צריך לקבל נתונים מעשיים. אני… הייתה לי פגישה בכוח אדם, עם נציגה של כוח אדם, עם אורית קבילו, לפני… כבר… אני חושב יותר מחודש וחצי… חזרתי אליה אחרי שבועיים.

ד"ר פסח: המערכת הזאת היא די בעיתית בינתיים, היא עדיין חורקת…

ד"ר לינדר: אני לא מאשים אף אחד, אני כרגע משקף לך את המצב שלי שאני למעשה אה, תלוי ועומד וזה לא מצב שאני אוהב להיות בו. אני צריך לקבל החלטה ואני צריך לקבל את ההחלטה הזאת. אני חושב שאפשר אולי לקבל החלטה היום, אבל אני מבין שיש עוד גורמים ש… שתלויים בעניין… ולכן אני גם כתבתי לך מייל הרי יורם, ביום חמישי… אני מצפה לתשובה מהקופה, תוך אה, שבועיים, כדי שאני אוכל אה…

ד"ר פסח: התשובה היא יחסית די פשוטה… אבי מה שאני יודע שהייתה איזה שהיא מן דרישה לגובה שכר מסוים מצדך שהיא לא יישומית ולא ריאלית…

ד"ר לינדר: או-קי, זה אתה מחדש לי, אגב… כי אף אחד לא פנה אלי ביחס לזה ואגב, אני לא נתתי שום מספר, אלא אני נתתי… אני נקטתי בטווח. ובטווח הזה לא קיבלתי שום מענה… תודה שאתה מחדש לי.

ד"ר פסח: ו.. היום מצב שקופה נמצאת… מבחינת מעקב של גורמים ממשלתיים. הוא כזה שכל עובד שאמור לקבל איזשהו שכר, מעבר ל-25, 27 אלף שקל לחודש, לא משנה זה רופא או לא רופא, הוא צריך אישור אישי של המנכ"ל והוא צריך לקבל אישור מממונה על השכר של משרד האוצר, חד וחלק. גם אם מי שהיום משתכר ב-30 אלף שקל, ויש כאלה כמובן… מאז שהיה דוח מבקר המדינה, הצמידו את זה למעקב… על המקרה אחד עם איזשהו רופא ממגזר חרדי, ששם היה משהו… והיה מדובר על סכום, נדמה לי על 32 אלף שקל לחודש והאוצר לא אישר. מנכ"ל הלך אישית לישיבה…

ד"ר לינדר: אהמ.. טוב, אני.. תראה, האמת היא שעד היום אני לא קיבלתי אפילו הצעה אחת של מה.. מה מציעים לי, אז… אנחנו מדברים על הקרח…

ד"ר פסח: יכול להיות מצב שיש אנשים ששמה… אני רק משער, שמישהו שיכתוב את המספר הזה של… תפסו ג'ננה… ואמרו לא מטפלים. גם זה יכול להיות. הם יודעים לעשות את זה ויש לנו שמה כמה פרסונות שיודעים לעכב את הסיפורים האלה…. יש שתי אפשרויות – אפשרות אחת, אני יכול לפנות בתיאום איתך ולבקש הצעה…. במידה ושזה יהיה יותר מדי רחוק מציפיות, במסגרת האפשרויות שאני מודע להם, אני אמליץ לך, תשמע זו הצעה, לא אני מחליט על זה… יכול להיות ש… תזמין פגישה אישית עם מנהלת חטיבת משאבי אנוש. שב איתה בשיחה פתוחה כמובן ו… ותסגור את זה איתה. כי זה הכל זה חוזה אישי…

ד"ר לינדר: טוב, אתה יודע, זה באמת לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לדיון פה, אבל זה… אני אשמח לשבת עם אה.. עם כל אדם שיש לו גם את היכולת לסגור איתי…

שכר זה נושא אחד, נושא שני, אתה התייחסת וזה גם ההגדרה של התפקיד. אני, מינואר שעבר.. אני דה פקטו, משמש כמנהל היחידה בנתניה…

ד"ר פסח: כי כל עוד אין אחריות, אתה על המכון.

ד"ר לינדר: נכון".

בשלב זה של הדיון ביקש התובע, במסגרת המשא ומתן, שהוא יקבל גם תואר של מנהל מחוז:

"ד"ר לינדר: זה צריך להיות חלק מה…

ד"ר פסח: אין לי ספק (לא ברור) צריך יהיה לקבל גם אה… דעה של מנהל מחוז וגם דעה מנהל חטיבת הרפואה. אני משער שזו לא צריכה להיות בעיה…

ד"ר לינדר: כי הדברים כרוכים זה בזה, הם צריכים להיות כרוכים זה בזה, כך אני רואה אותם…".

51. אם כן, נראה מהדברים שהנתבע ניסה בחודשים האחרונים להעסקתו להגיע להסכמה עם התובעת בדבר השכר שהוא יקבל כמומחה נוירולוג ילדים. הוא קיים פגישות עם רופאים בכירים וגורמים מההנהלה אך לבסוף המשא ומתן ביניהם כשל. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. הנתבע לא קיבל את השכר שהוא ביקש וגם לא את התואר מנהל מחוז שביקש. על רקע זה הנתבע הגיש את התפטרותו. בנסיבות אלו, ברי שאין לאכוף על הנתבע את המשך העסקתו, לא בעין ואף לא בפיצוי חלף ביצוע בעין.
52. הצדדים לא הסכימו על מנגנון לפיו יקבע שכרו של הנתבע כמומחה נוירולוג ילדים ולא הוכח כי קיים שכר קבוע אצל התובעת למומחי נוירולוגיית ילדים ומהו. לפיכך לא ניתן לקבוע אם דרישות השכר של הנתבע לא היו סבירות בנסיבות העניין. הרושם העולה מתיעוד השיחה הוא שהנתבע פעל בתום לב. הוא לא מיהר בהחלטתו. פנה למספר גורמים. הקשיב ושמע מה יש לקופה להציע. ניסה לקבל מידע ורק לבסוף העלה את דרישותיו. מנגד, התובעת לא הציגה הצעה מצידה לשכר שהיא הייתה מוכנה לשלם לנתבע לאור סיום התמחות בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד.
53. לאור דיוננו לעיל נראה כי אין לתביעה על מה לסמוך. לא הוכח שנכרת חוזה מחייב בין הצדדים. טיוטת ההסכם שהתובעת הסתמכה עליה בתביעתה לא היוותה ביטוי להסכמות הצדדים ואף לא בסיס להסכמת הצדדים. לא הוכח שנכרת בין הצדדים חוזה בהתנהגות. התובעת לא מימנה את לימודיו של הנתבע אלא שילמה לו שכר הולם תמורת עבודתו בפועל. אף אם הייתה כוונה כלשהי מצד הנתבע להתחייב לתקופת עבודה מינימאלית הרי שמדובר בהתחייבות בלתי מסוימת. אורכה של התקופה לא הוסכם על הצדדים. אף לא נקבע מה יהיה שכרו בתקופת ההתחייבות ומה יהיו תנאי עבודתו. כאשר מדובר על הסכם התחייבות לעבודה, הפוגע בחופש העיסוק של הנתבע, יש מקום לדקדק ולדרוש מהצדדים להגיע להסכמות ברורות ומפורשות. זאת לא נעשה בענייננו. בהינתן האמור, לא מצאתי לנכון לדון בנסיבות סיום העסקתו של הנתבע ואם התפטרותו נעשתה בדין מפוטר.

הערות  לסיום

54. לטענת הנתבע גם בטרם הוסמך כמומחה בנוירולוגית ילדים ביצע תפקידים של מומחה בפועל, חתם כך ורשם תרופות שרק מומחה בנוירולוגית ילדים יכול לרשום והקופה כיבדה מרשמיו ולמעשה הוא הוצג ללקוחות התובעת כמומחה בהיותו מתמחה. טענות אלו של הנתבע לא התבררו ויתכן שלא בכדי לא הובאו נתונים וראיות בעניין זה מצד הצדדים.
55. טוב היה אם התובעת הייתה עורכת חוזים מפורטים יותר וצופים פני עתיד עם רופאיה. זאת במיוחד נוכח ההשלכות המשמעותיות על זכויותיו של עובד המתחייב לתקופת עבודה ארוכה שתחל בעוד מספר שנים ממועד קבלת ההתחייבות.

סוף דבר

56. התביעה נדחית.
57. התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסך 1,500 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.