המוכר הסתיר מכם פגמים ברכב יד שנייה? יש לכם זכות לדרוש את כספכם בחזרה ולבטל את העסקה.
באילו נסיבות ניתן לדרוש את כספכם בחזרה ?
השקעתם ממיטב כספכם בקניית רכב יד שנייה, אלא שבמקום ליהנות מהרכב מצאתם את עצמכם במוסך. המוכר, אדם פרטי או סוכנות רכב, לא גילה לכם שיש פגמים ברכב יד שנייה שמכר לכם. מה ניתן לעשות בנסיבות העניין כאשר מדובר ברכב שאינו חדש, שמתגלים בו פגמים לאחר מסירתו? ראשית, מומלץ לפנות בהקדם לעו"ד לקבלת ייעוץ ראשוני כדי לבדוק את נסיבות המקרה לגופו של עניין. עם זאת, ככלל, במקרים הבאים ניתן לדרוש את ביטול העסקה וכפועל יוצא את כספכם בחזרה:
א. כאשר התגלה פגם מהותי ברכב (מנוע, שילדה וכד').
ב. במצב שבו מוכר הרכב התנהל בחוסר תום לב והסתיר מכם פגמים ברכב.
ג. יש לפנות למוכר בתוך זמן סביר מעת שנודע לכם על התקלה או הפגמים ברכב.
יש לציין, כי ברכב חדש, המוכר, לרוב, אינו מסתיר בכוונת מכוון פגמים ברכב (ואפילו אינו מודע לכך שהרכב אינו תקין). ואולם, בנסיבות מסוימות, ניתן לדרוש את ביטול העסקה בדומה לרכישת רכב פגום מיד שנייה.
אם כן, על המוכר לגלות לכם כל פרט שעשוי להשפיע עליכם אם לרכוש את הרכב. מן הראוי לציין, כי בדיקה שנעשתה לרכב במכון בדיקה שאישרה שהרכב תקין, כאשר מתברר בדיעבד שהרכב לא היה תקין והוסתרו בו פגמים, אינה פוטרת את המוכר מאחריות.
להלן פסק דין בנושא הסתרת פגמים ברכב יד שנייה
התובע, סוחר מכוניות, רכש רכב מהנתבע, מוכר פרטי. התובע לא ביצע בדיקה של הרכב בטרם רכישה ולא ביקש את היסטוריית הטיפולים של הרכב. לימים התברר כי לרכב היסטוריה ענפה וחריגה של טיפולים במוסך היבואן, שלא גולתה על ידי הנתבע, וכן התברר לאחר מספר חודשים מהמכירה כי היה צורך בהחלפת מנוע של הרכב בעלות של כ- 70,000 ₪.
התובע טוען לחוסר תום לב של הנתבע במהלך המשא ומתן, בשל הסתרת פגם נסתר ברכב שלא היה ניתן לגילוי בבדיקה רגילה, ודורש השבה של ההוצאות שהוציא בגין הטיפול ברכב.
הנתבע טוען כי לא הסתיר מידע, וכי לא סבר, סובייקטיבית, תוך הסתמכו על טיפולים קודמים, כי קיימת תקלה ברכב הדורשת גילוי, וכי לתובע אשם תורם בעצם אי בקשת היסטוריית הטיפולים של הרכב ואי בדיקה של הרכב בטרם המכירה. כן טוען הנתבע כי התובע חתם על ויתור גורף על הגשת תביעות לאחר רכישת הרכב, ומשכך אין לתובע זכות להגשת התביעה.
עיקרי העובדות:
הנתבע היה הבעלים של רכב מסוג פורשה, אותו רכש ביבוא אישי בחודש יולי 2013 (להלן: "הרכב"). הנתבע היה הבעלים של הרכב עד למכירתו לתובע בחודש יוני 2018, קרי במשך כ- 5 שנים. בין התובע לנתבע נערך זיכרון דברים למכירת הרכב, על פיו נמכר הרכב בסכום של 215,000 ₪, כשמד האוץ מצביע על 113,592 ק"מ, וכאשר התובע והנתבע חתמו על הצהרה לפיה: "לאחר שהקונה בדק את מצבה המכני והחיצוני של המכונית כולל פגיעות או תיקונים שנעשו או שיש צורך לבצעם על חשבון הקונה, ולא יהיו לקונה כל תביעות או דרישות או טענות בגין מצב הרכב."
התובע, סוחר מכוניות, רכש מהנתבע את הרכב בחודש יוני 2018, ומכר אותו לצד ג' כשלושה חודשים לאחר מכן. על פי זיכרון הדברים שהוגש בין התובע לצד ג', מד האוץ עמד על 113,000 ק"מ והתובע הצהיר בפני צד ג' כי הוא מתחייב שהרכב נקי מכל תאונות שלדה והמנוע והגיר במצב תקין.
אין מחלוקת כי התובע הכיר את הנתבע באמצעות צד ג', בעלי מוסך כדורי, אליו הגיע הנתבע לצורך טיפול ברכב. כמו כן, אין מחלוקת כי אין מדובר במוסך שבו הנתבע טיפל ברכב עד לאותה העת, שכן הנתבע הפקיד את הטיפול ברכבו במוסך היבואן בשם אורכיד ספורטס קארס ישראל בע"מ (להלן: "מוסך אורכיד"), במשך כל השנים שבהן היה הנתבע הבעלים של הרכב, ולכל הפחות לא הוצג על ידי הנתבע כל מוסך אחר שבו בוצעו טיפולים ברכב מלבד מוסך אורכיד בטרם הטיפול במוסך כדורי, שהוביל, בסופו של יום, למכירת הרכב לתובע.
כן אין מחלוקת כי הנתבע העביר את רכבו ממוסך אורכיד ישירות למוסך כדורי.
הנתבע הכניס את רכבו לטיפול במוסך כדורי ביום 13.6.18, ועל פי חשבונית המס שהוגשה בוצעו מספר טיפולים בסכום של 2,664 ₪.
בעקבות מפגש זה בין הנתבע לבעלי המוסך, קישר בעלי המוסך את הנתבע לידידו, התובע, על מנת למכור לו את הרכב. לאחר משא ומתן בין התובע לנתבע, שנמסך מספר שעות, נמכר הרכב, מבלי שבוצעה בדיקה לרכב בטרם רכישה וללא הצגת היסטוריית הטיפולים של הרכב במוסך אורכיד.
התובע מכר את הרכב לצד ג', ולאחר המכירה התגלו בעיות במנוע. התובע הגיש חשבונית מס בגין החלפת מנוע הרכב על ידי מוסך כדורי מיום 11.2.19, ובה נרשם כי הרכב נכנס למוסך ביום 29.11.18.
כמו כן, התובע הגיש חוות דעת של שמאי רכב, לבדיקה שבוצעה ביום 8.4.21, בנוגע לנזק שנגרם למנוע לאחר פירוקו. מסקנותיו פורטו בעמוד 2 לחוות הדעת. על פי חוות הדעת, מאושרת החלפת המנוע ורכיבים נוספים בסכום של 71,551 ₪.
התקלה במנוע והאחריות בגינה:
מטעם התובע העידו התובע, בעלי המוסך שהיה בקשר עם הנתבע וכן השמאי שערך את חוות הדעת.
הנתבע העיד בעצמו וכן העידו אחיו ובנו.
כפי שיפורט להלן, הראיות שהוצגו באמצעות בעלי המוסך והשמאי לא נסתרו, נמצאו מהימנות על ידי בעלי מקצוע, והן נתמכות גם בראיות שנתקבלו ממוסך אורכיד. מכל המסמכים האמורים עולה כי בטרם המכירה היתה תקלה נסתרת במנוע, שלא ניתן היה לגלותה אלא לאחר פירוק המנוע, שכן תקלה זו התרחשה רק בעת חימום המנוע בנסיעה. מדובר על תקלה סמויה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה שגרתית, וגם מוסך אורכיד, שהינו המוסך של היבואן ומתמחה ברכבים אלה, לא ידע במשך כשנה לאתר את התקלה, על אף ביקורים חוזרים במוסך, ולפיכך המליץ לנתבע לפרק את המנוע על מנת לאתר את התקלה.
מידע מהותי זה, שלא ניתן היה לאיתור על ידי מוסך כדורי או על ידי התובע בבדיקה לפני מכירה, היה מידע מהותי שחובה היה לגלותו לתובע בטרם המכירה. בידי הנתבע היה מידע לפיו יש צורך בפירוק המנוע, בדיקתו, ורק לאחר בדיקה זו יהיה ניתן לדעת כיצד להמשיך ולטפל במנוע.
הנתבע לא הציג מטעמו אף מומחה, שיתמוך בגרסתו, לא היה בידיו אף מסמך שיסתור את המידע שפורט במכתב ששלח מוסך אורכיד לנתבע או בכרטיס העבודה שמספרו 3363 לפיו יש צורך בפירוק המנוע והמשך בדיקה.
באופן דומה, הנתבע לא הציג כל עדות מומחה לפיה נסיעה ברכב לאחר מכירתו לצד ג' היא שגרמה לתקלה, ולא התקלה שאותרה על ידי מומחי התובע שהעידו.
כמו כן, הנתבע אף לא תבע את מוסך אורכיד או היבואן או הגיש הודעת צד ג' כנגדם.
משכך, בפני בית המשפט מצויות עדויות של שני מומחים, הן המוסך המטפל ברכבים מסוג זה, אליו פנה הנתבע בעצמו לצורך טיפול ברכבו, ומשכך ראה בו מוסך מקצועי לצורך כך, והן שמאי עצמאי. עדים אלה העידו כי מדובר בפגם נסתר, שניתן היה לאיתור רק לאחר פירוק המנוע והחדרת חומר זרחני למנוע, מאחר שהתקלה מתרחשת רק לאחר שהמנוע מתחמם ולא בבדיקה רגילה בשעה שהמנוע דומם או קר.
עצם העובדה שהתובע ובעלי המוסך חברים אין בה כדי להעיד על העדר מהימנות של שני עדים אלה, שכן המנוע פורק, הוחלף, והתקלה אושרה בחוות דעת שמאית אובייקטיבית.
כמו כן, הנתבע בחר מיוזמתו לפנות למוסך זה, עוד בטרם הכיר את התובע, באופן המחזק את ההכרה המקצועית שהכיר הנתבע עצמו במוסך זה, כמתמחה ברכבים אלה. בעלי המוסך הבהיר בעדותו כי הוא מתמחה במשך 20 שנה בתיקון רכבים מסוג פורשה.
קיבלתי במלואה את גרסת העדים המומחים מטעם התובע, לפיה הנזק היה ברכב עוד בטרם נמכר הרכב (עמ' 8 ש' 21-24). כן קיבלתי את גרסתם לפיה מדובר בתקלה סמויה שלא ניתן היה לבדוק במכון בדיקה מאחר שמדובר בתקלה נדירה שמופיעה רק לפרקי זמן ארוכים, לאחר התחממות המנוע, ומדובר בפגם נסתר (עמ' 10 ש' 15-17). כן קיבלתי את עדותם לפיה לא ניתן היה לבדוק את התקלה אלא רק לאחר פירוק ראש המנוע (עמ' 12 ש' 27-29). בהתאם לחוות דעת השמאי התגלו במנוע לאחר פירוקו והזרקת חומר זרחני סדקים בראש המנוע, חוסר אטימה בצילינדרים 5 ו- 6 (חלחול מהיר של הנפט), וראשי מנוע עקומים.
טענות הנתבע לפיהן התקלות נבעו מנסיעה של 12,000 ק"מ לאחר המכירה נותרו כטענות בעלמא ללא תימוך מקצועי מטעמו. מאחר שהנתבע ציין גם בפני המוסך וגם בעדותו שנדלקה נורית חיווי בעת נסיעתו ברכב, באופן שהוביל להכנסת הרכב למוסך מספר רב של פעמים, הרי שלא קיימת הפרדה בין התקלות ברכב לפני המכירה לבין התקלות בנוגע לחיווי לאחר מכן. כאמור, טענותיו אלה נסתרו על ידי המומחים, שכן גם אם הרכב התחמם לאחר נסיעתו על ידי צד ג' במשך 12,000 ק"מ הרי שהתחממות זו וחיווי הנורית היו ידועות לנתבע עוד קודם, על פי המכתבים שצורפו, כך שמדובר באותה תקלה והנתבע בחר שלא לטפל בה או לגלותה לתובע.
דחיתי את טענות הנתבע, בעדותו, לפיהן סיפר לתובע ולמוסך כדורי על התקלה. הנתבע הצניע את התקלה בעת שסיפר על כך שנדלקה נורית חיווי, בשעה שידע כי רכבו שהה במוסך במשך זמן ממושך של חודשים, בעוד הוא בוחר להצניע מידע זה מהתובע וממוסך כדורי. מדובר במידע מהותי, שכן לא זו בלבד שנדלקה הנורה אלא שהתחמם המנוע, כפי שציין הנתבע בעצמו.
הנתבע ועדיו סיפרו כי ביקרו במוסך אורכיד ביקורים רבים ותכופים, הנתבע היה זקוק לליווי שלהם בשים לב לתקלה שנוצרה – כל אלה הוסתרו מהתובע.
עדי הנתבע, בני משפחתו, השיבו לתשובות רבות בעדותם כי "אינם זוכרים" מידע רב. ככל שלא היה בידיהם מידע לשחזור הביקורים במוסך, היה עליהם להביא לעדות את בעלי המוסך על מנת שיתמוך בגרסתם או את חברו של הנתבע שהצטרף גם הוא לאחד הביקורים במוסך. עדותם, בדומה למסמכיהם, נותרה במקרים רבים עדות כבושה או בלתי מלאה, כך שמידע רב רלבנטי לא היה בידיהם על מנת לתמוך בגרסתם.
באופן דומה, כפי שעלה בחקירות, היה דין ודברים עם משרד התחבורה בנוגע לרכב, כאשר מידע זה והפניה למשרד התחבורה לא גולו במסגרת גילוי המסמכים. גם לאחר החקירה לא ידוע מה היה תוכן הפניה של הנתבע, באמצעות אחיו, למשרד התחבורה ומה היתה התשובה. פניה למשרד התחבורה בנוגע לרכב הינה פניה מהותית, בפרט כאשר טענות התובע בעניין אי גילוי המידע הוצפו עוד בשלב ההליכים המקדמיים. העובדה שב"כ הנתבע ציין בגילוי המסמכים כי קיימת תכתובת עם משרד התחבורה וחזר בו, אך לא ראה לנכון לציין בתצהירו של אח הנתבע כי היתה פניה כאמור ואת תוכנה, גם אם נעשתה בעל פה, והדבר התגלה רק בחקירתו הנגדית, ובאופן חלקי שלא הציג עד תום את הפניה ותוכנה, מהווה הכמנת מידע מהותי.
לאור האמור, ובשים לב לעדויות מומחים אל מול העדרם של עדים שיכולים לתמוך בגרסת הנתבע, אני קובעת כי התקלה ברכב היתה ידועה לנתבע עוד קודם לכן, או לכל הפחות הצורך לפרק את המנוע על מנת לבחון אותה, כפי שעולה ממסמכי המוסכים ועדויות המומחים. טענתו כי לא ידע על התקלה נדחית ונותרה כטענה בעל פה כנגד מסמכים בכתב. התקלה שהתגלתה בסופו של יום חייבה החלפת המנוע, ובשל תקלה זו, הרכב נמכר לתובע שלא בהתאם לשווי השוק האמיתי שלו אלא במחיר גבוה משמעותית מכפי ערכו.
מאחר שכפי שעולה מעדויות התובע, הנתבע ועדי התובע, הרכב נמכר על פי מחירו, בשים לב להפחתות ששיקפו את מחירו בשוק ללא התקלה, הרי שהרכב היה שווה, בפועל, סכום הנמוך ב- 71,551 ₪ – הוא הסכום האמור בחוות הדעת בגין שווי החלפת המנוע. משכך, התובע שילם ביתר סכום זה, והנתבע קיבל סכום עודף זה. בעניין זה יש להפנות גם לסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, "העלמת אי התאמה":
"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".
שאלת האשם התורם וסעיף הויתור הכללי בזכרון הדברים:
האם לתובע אשם תורם בגין אי בדיקת המידע – אין חולק שהתובע לא ביקש ולא קיבל את היסטוריית הטיפולים של הרכב. כמו כן, אין חולק שהתובע רכש את הרכב ללא בדיקה במוסך בדיקה ולאחר שהרכב היה בטיפול אצל מוסך כדורי. בעניין זה, כפי שגילה התובע בדיעבד, וכפי שהוצג לבית המשפט, היסטוריית הטיפולים של הרכב חריגה וכוללת תקלות וביקורים חוזרים ונשנים במוסך אורכיד בגין התקלות, ואף תכתובת עם המוסך בגין תקלות אלו. לו היה מקבל התובע לידיו את הכרטסת, ככל שהיה מבקש אותה, יכול היה לבחון את היסטוריית הטיפולים ותדירות הביקורים במוסך. אולם, כפי שעולה מהיסטוריה זו, מדובר בתקלה סמויה שלא אותרה עד לפירוק המנוע בדיעבד, לאחר המכירה.
מאחר שהמוכר הינו סוחר מכוניות, ועל אף הכלל של "יזהר המוכר", הרי שבשל ניסיונו מצאתי לנכון להטיל עליו אחריות תורמת להוצאותיו שנגרמו לאחר פירוק המנוע ואיתור התקלה. זאת, מאחר שלו היה עושה כן בזמן אמת היתה נמנעת תביעה זו וייתכן שכלל לא היתה מתבצעת הרכישה. אולם, אין בכך כדי להסיר את אחריותו של הנתבע להסתרת המידע המהותי והטלת מלוא האחריות עליו בגין קבלת תמורה עודפת ממכירת רכבו בעוד שהתובע נדרש להחליף מנוע במלואו בעלות משמעותית, המהווה כשליש מגובה התמורה בכללותה.
בעניין זה נדחית טענת הנתבע כי סעיף העברת האחריות והעדר התביעות בזכרון הדברים למכירת הרכב פוטר אותו מאחריות באופן מוחלט וגורף. סעיף זה נרשם בזכרון הדברים על בסיס המצגים שהוצגו, ובמקרה שבענייננו הוסתרו, מהתובע. משכך, אין בו כדי להקים פטור לנתבע מנזקים אותם לא גילה לתובע, כפי שפורט לעיל. לו היתה מתקבלת טענת הנתבע היה בה כדי לרוקן מתוכן את חובת הגילוי ותום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, ועצם התבססות הצדדים על המצגים. ר' לעניין זה ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס [פורסם בנבו] (מיום 11.2.14): "ודוק, אין בכלל "ייזהר הקונה" (caveat emptor) כדי לפטור את המוכרים מחובתם לגלות עובדות מהותיות, ובודאי מוכרים שאינם מוסריים ואינם תמי לב כמו במקרה דנן, "מה גם שלאחר חקיקת חוק החוזים, חובת הגילוי מוטלת על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו. זהירותו של הקונה, ככל שחשובה וראויה היא, אינה פוטרת את המוכר מחובתו שלו", וכן אייל זמיר, "חוק המכר, תשכ"ח-1968", הפירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 281: "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של "יזהר הקונה", ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תיאור הממכר בפי המוכר, ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה הזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר. הוא הדין אם המוכר הציע לקונה לבדוק את הממכר והקונה דחה את ההצעה בתום לב, או שנענה לה אך עקב התרשלותו בבדיקה לא גילה את אי ההתאמה. אף אין חשיבות למידת רשלנותו של הקונה בעניין זה".
לאור נסיבות אלה, יש לשפות את התובע כך שלא יהיה בחסרון כיס באשר לשווי הרכב שרכש, בפער בין שווי הרכב שרכש לשוויו בפועל (בהפחתת שווי המנוע). מאחר ששווי המנוע, והפחתתו מהתמורה, חושבו על פי חוות הדעת השמאית, שכאמור לא נסתרה על ידי חוות דעת נגדית של הנתבע, הרי ששווי המכירה בפועל חושב כשווי השוק כפי שקבעו הצדדים, בהפחתת עלות המנוע על פי חוות הדעת. משכך, על הנתבע להשיב לתובע את השווי של הרכב בהפחתת הסכום העודף ששולם על פי חוות הדעת, וכן את עלות חוות הדעת שבה נשא לצורך איתור התקלה. לאור כך, הגם שטען הנתבע כי לא הוצגה בפניו קבלה בגין החלפת המנוע אלא רק חשבונית מס, ולאחר שהוכח באמצעות המומחים כי המנוע פורק בפועל ונמצא בלתי כשיר על פי חוות הדעת, הרי שהסכום שנפסק להשבה הינו הפער בין שווי השוק לשווי בפועל של הרכב על פי חוות הדעת (הרכב שנמכר ללא מנוע תקין), בצירוף עלות חוות הדעת.
לא מצאתי לשפות את התובע בגין נזקים נוספים, כגון הוצאות השכרת רכב חלופי, פיצוי בגין עוגמת נפש והסתרת המידע, הוצאות משפט ואגרות, שכן ייתכן שהליך זה היה נחסך כולו, כאמור לעיל, לו היה פועל בהתאם לנדרש, בפרט בהיותו סוחר רכב המצוי בשוק הרכבים המשומשים, ומקבל לידיו את היסטוריית הטיפולים. סכום הוצאות נוספות אלה, העומדות על כ-10% ואף יותר מגובה התביעה שהתקבלה אל מול הסכום בכתב התביעה, מהווה האשם התורם שהוטל על התובע.
מאחר שהנתבע ניהל הגנתו עד תום, והתובע נדרש היה לקיים הליך הוכחות במלואו, כולל הבאת שני עדים מומחים מטעמו לעדות, לצורך קבלת השבה זו, המגיעה לו בדין, וזאת גם לאחר שהנתבע בחר שלא להציג עדויות אובייקטיביות ועדויות מומחים לתמיכה בטענותיו, הרי שיש לו זכות לקבלת שכר טרחת עו"ד בגין התביעה בסך של 13,000 ₪ ושכר השמאי שהתייצב לעדות על חוות דעתו, בהתאם לבקשת הנתבע, בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
5129371לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע סך של 75,061 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) ושכר עדות השמאי (ככל שלא הופקדה בקופת בית המשפט) בסך של 1,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ככל שהופקד סכום זה יש לשחררו לטובת התובע מקופת בית המשפט.